פסק-דין בתיק רע"א 4685/12 - א'

            שני ההליכים שבכותרת מופנים כנגד אותן שתי החלטות של בית-המשפט לעניינים מנהליים בתל-אביב-יפו (כב' השופטת י' שיצר) - החלטה מיום 13.5.2012 והחלטה מיום 16.5.2012. כפל ההליכים שהוגשו בנוגע לאותן ההחלטות, מעורר שאלה בדבר דרך ההשגה המתאימה על החלטותיו של בית-המשפט לעניינים מנהליים. בנוסף, הונחה לפתחי בקשה מטעם המשיבים 1-2 לסילוקו של רע"א 4685/12 על הסף בשל טענת איחור בהגשתו.

           בפתח הדברים אומר כי החלטותיו של בית-המשפט לעניינים מנהליים נשוא ההליכים שבכותרת, עניינן בסגירת עסק של המבקשים-המערערים (להלן: המבקשים). בעוד ההליכים שבכותרת תלויים ועומדים, התברר כי ביום 27.6.2012 ניתן למבקשים רישיון עסק קבוע. קיומו של רישיון קבוע כאמור, מייתר לכאורה את הצורך לדון בהוראתו של בית-המשפט קמא לסגירת העסק נשוא המחלוקת, בשל הקביעה כי לא היה בנמצא היתר כדין להפעלתו. יצוין כי ככל שקיימות טענות כנגד רישיון העסק הקבוע שניתן למבקשים, ההליכים שבכותרת אינם האכסניה המתאימה לבירורן. דומה, אפוא, כי ניתן היה להסכים על מחיקת ההליכים שבכותרת, ולו בשל התייתרות הצורך בהמשך ההתדיינות בערכאה זו. על-פני הדברים, נראה כי לכך כיוון כב' השופט רובינשטיין בהחלטות שנתן במסגרת בקשה לעיכוב ביצוע שהוגשה לבית-משפט זה עובר להגשת ההליכים שבכותרת, ואשר אליהן אתייחס בהמשך הדיון (בש"ם 3920/12). אף-על-פי-כן, הודיעו המבקשים כי הם מוסיפים לעמוד על ההליכים שבכותרת, נוכח החשש מפני טענה כי הפעילו את עסקם שלא כדין עובר לקבלת רישיון העסק הקבוע, וזאת על-מנת ש"שמם הטוב לא יפגע" - כך לשון המבקשים.

           משהוסיפו המבקשים לעמוד על בירור ההליכים שבכותרת, בחנתי לגוף הדברים את שאלת סיווגם וכן את בקשת המשיבים 1-2 למחיקתו של רע"א 4685/12 על הסף בשל איחור בהגשתו. מסקנתי היא כי דינם של שני ההליכים שבכותרת להימחק. הטעמים לכך יפורטו להלן.

רקע הדברים

1.        מקורן של ההחלטות נשוא ההליכים שבכותרת הוא בעתירה מינהלית שהגישו המשיבים 1-2 לבית-המשפט לעניינים מנהליים בתל-אביב-יפו. במסגרת העתירה, עתרו המשיבים 1-2 להורות למשיבים 3-4 לנקוט בכל האמצעים מכוח דיני התכנון והבניה ורישוי עסקים, ביחס לעבירות בנייה ורישוי עסקים שלפי הנטען התבצעו על-ידי המבקשים ביחס לבית-קפה שהם מנהלים בסמוך למקום מגוריהם של המשיבים 1-2. עוד התבקש ביטול רישיון עסק ככל שקיים, סגירת בית-הקפה ומתן צו להפסקת מטרדים.

2.        בדיון שהתקיים לפני בית-המשפט לעניינים מנהליים ביום 20.3.2012 בנוגע לעתירה המנהלית האמורה, הושג במעמד הצדדים הסכם פשרה אשר קיבל תוקף של פסק-דין לבקשת בעלי-הדין. פרטי הסדר הפשרה ופסק-הדין שאישר אותו, נרשמו בפרוטוקול הדיון בזו הלשון:

"בשלב זה מגיעים הצדדים להסדר כדלקמן:

המשיבים 3-5 (המבקשים בהליכים שבכותרת - ד.כ.ל) מתחייבים לסגור את העסק הנדון עד ולא יאוחר מ- 5.4.12 ולא לפתוח אותו, אלא אם ינתן רישיון עסק כדין ובכפוף לרישיון כזה.

ככל שינתן רישיון עסק הוא יועבר לב"כ העותרים והוא יהיה רשאי לטעון כל טענה על פיו, ככל שיראה באותו שלב, ולהגיש כל עתירה או בקשה לסעד על פי שיקול דעת עדכני.

הצדדים מבקשים לאשר את הסדר הפשרה דלעיל ולתת לו תוקף של פסק דין.

פסק דין

אני מאשרת את הסדר הפשרה דלעיל שבין הצדדים ונותנת לו תוקף של פסק דין".

[ההדגשות במקור-ד.כ.ל]

3.        ביום 5.4.2012 הגישו המשיבים 1-2 לבית-המשפט לעניינים מנהליים בקשה שכותרתה "בקשה לכפיית ציות", בטענה כי המבקשים בהליכים שבכותרת הפרו את פסק-הדין המוסכם, והם ממשיכים להפעיל את בית-הקפה על-אף שלא ניתן להם רישיון כדין עד המועד שנקבע לכך בפסק-הדין. במסגרת בקשתם האמורה, עתרו המשיבים 1-2 לכך שבית-המשפט לעניינים מנהליים יאות "לעשות שימוש בסמכות הנתונה לו מכח סעיף 6 לפקודת בזיון בית משפט ולכפות על המשיבים [המבקשים וכן המשיבים 3-4 בהליכים שבכותרת - ד.כ.ל] בקנס ו/או במאסר ו/או בכל צו שיפוטי אחר, לציית לפסק הדין...".

4.        ביום 13.5.2012 נתן בית-המשפט לעניינים מנהליים את ההחלטה הראשונה נשוא ההליכים שבכותרת. בהחלטה זו הורה בית-המשפט קמא למשיבה 3 (העירייה) לבדוק תוך 48 שעות ולהמציא לבית-המשפט ולצד שכנגד תאריכים ותיעוד מסודרים של כל ההיתרים הזמניים שהוצאו לעסקם של המשיבים 1-2. נקבע כי במידה וסך התקופות הזמניות עולה על שנה - "יסגר העסק פיזית לאלתר". לחלופין, נקבע כי אם תקופת ההיתרים הזמניים אינה עולה על שנה, הרי בנסיבות העניין כפי שפורטו בהחלטה, אין זה ראוי שהמשיבה 3 (העירייה) תאריך את תוקף ההיתר הזמני האחרון מעבר לתקופה שנקצבה בו. לפיכך, נפסק כי "...בהעדר רישיון תקופתי יסגר העסק כשיפוג תוקף ההיתר הזמני הנוכחי, והיתר זמני נוסף לא יוצא כדי שסוף סוף יבוא הקץ לפרשה מתמשכת זו".

5.        לאחר ההחלטה הנ"ל מיום 13.5.2012, עתרו המבקשים לבית-המשפט לעניינים מנהליים בבקשה לעיכוב ביצוע ואילו המשיבים 1-2 עתרו ב"בקשה למתן החלטה משלימה בבקשה לכפיית ציות". בהחלטתו מיום 16.5.2012 קבע בית-המשפט לעניינים מנהליים כי המשיבה 3 (העירייה) לא מילאה אחר החלטתו הקודמת ולא צירפה את ההיתרים הזמניים לניהול עסקם של המבקשים. בהתאם לכך, נפסק כי נוכח ההחלטה מיום 13.5.2012 "העסק ייסגר מיידית", וכי על המשיבה 3 (העירייה) לדאוג לביצוע ההחלטה.

6.        לשם השלמת התמונה יצוין כי טרם הגשת ההליכים שבכותרת, הגישו המבקשים לבית-משפט זה בקשה לעיכוב ביצוע החלטותיו הנדונות של בית-המשפט לעניינים מנהליים מיום 13.5.2012 ומיום 16.5.2012 (בש"ם 3920/12). כב' השופט רובינשטיין ראה ליתן סעד ארעי לעיכוב ההחלטות הנדונות, בכפוף לסייגים שפורטו בהחלטותיו.

ההליכים שבכותרת והבקשה למחיקה על הסף

7.        ביום 13.6.2012 הגישו המבקשים את שני ההליכים שבכותרת - בקשת רשות ערעור אזרחית (רע"א) וערעור פלילי (ע"פ) - המופנים כנגד שתי החלטותיו הנזכרות של בית-המשפט לעניינים מנהליים. טענתם המרכזית של המבקשים בשני ההליכים היא כי בזמנים הרלוונטיים היה בידם היתר זמני כדין לניהול בית-הקפה; כי היתר זה עלה בקנה אחד עם הסדר הפשרה בין הצדדים שקיבל תוקף של פסק-דין; וכי לא היה בסיס להחלטותיו של בית-המשפט לעניינים מנהליים נשוא ההליכים שבכותרת בדבר סגירת העסק.